החלטה בתיק ת"א 22601-08-10

הבקשה והרקע לה

1.         לפני בקשת המבקשים מיום 24.12.12 לבטל החלטה מיום 16.7.12 (להלן: "ההחלטה") לפיה נמחק כתב התביעה שהוגש על ידם ועל ידי אדוארד ואיליה אבייב בת"א 33019-05-11, וכן נמחק כתב הגנה שהוגש על ידי המבקשים 1-3 בת"א 22601-08-10.

 לאחר שנטען על ידי המשיבים כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול ההחלטה, הוגשה ביום 23.1.13 גם בקשה להארכת מועד כאמור לעיל.

            אציין כי מדובר בהחלטה שהינה גם פסק דין וגם החלטה, שכן מחיקת כתב התביעה של התובעים בת"א 33019-05-11 הינה פסק דין, אך מחיקת כתב ההגנה של המבקשים 1-3 בת"א 22601-08-11 אינה מהווה פסק דין, שכן לא ניתן פסק דין המקבל את התביעה נגדם, מאחר שקיים עוד נתבע אחד, אדוארד אבייב, שכתב הגנתו לא נמחק, וכיוון שכך, מן הנמנע היה ליתן פסק דין המעניק לתובעים שם סעד נגד חלק מהנתבעים בלבד, כשעדיין לא ניתן סעד זה נגד הנתבע הנוסף (מדובר היה באכיפת הסכם מכר שנעשה עם כל הנתבעים שם).

2.         הטעם למחיקת כתבי הטענות הנ"ל היה אי קיום הוראות תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בכך שלא גולו מסמכים ולא ניתנו תשובות לשאלון בניגוד להחלטות בית המשפט.

            צוין באותה החלטה כי המבקשים לא ביצעו מספר החלטות של בית המשפט בנושאים הנ"ל, ומדובר בהחלטות מיום 7.11.10, 11.4.11 ו-15.4.12, כשבהחלטה זו שניתנה בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ובאי כוחם חוייבו המבקשים להעביר לצדדים האחרים תוך 15 יום את כל מה שהתבקש על ידם במסגרת ההליכים המקדמיים.

            כן צוין כי המבקשים לא הגיבו על בקשת המשיבים 1-3 למחיקת כתבי הטענות כאמור לעיל, אף שניתנה להם אפשרות כזו.

            עוד צוין באותה החלטה כי אין מקום להאריך את המועד לקיום צווי בית המשפט נוכח ההפרה החוזרת ונשנית של צווי בית המשפט על ידי המבקשים כאן (וכן ה"ה אבייב).

3.         שתי התביעות עוסקות למעשה באותם נושאים, כמפורט להלן.

4.         תביעת המשיבים 1-2 בת"א 22601-08-10 עוסקת בדירת קוטג' ברחוב XXX בXXX(להלן: "דירת בן עטר") שנמכרה על ידי המבקשים 1-3 ומר אדוארד אבייב למשיבים 1-2 לפי הסכם מיום 3.3.10 (להלן: "הסכם המכר").

            המשיבים 1-2 (להלן: "פתחוב") עתרו באותה תביעה לאכוף את הסכם המכר כסעד עיקרי, וכן להורות על מחיקת הערת האזהרה הרשומה לזכותו של המשיב 4 (להלן: "ישראלוב") באותה דירה. כן עתרו לחייב את המשיב 5 (להלן: "הבנק") להסיר את המשכנתא הרשומה על דירת בן עטר כנגד סילוק החוב נשוא המשכנתא.

5.         תביעת המבקשים (וכן אדוארד אבייב ואיליה אבייב שאינו נמנה עם המבקשים כאן) בת"א 33019-05-11 הייתה להצהיר כי המבקשים 1-3 ואדוארד אבייב הם בעלי הזכויות הקנייניות הבלעדיות בדירת XXX ולקבוע כי הסכם המכר בטל שכן הינו בלתי חוקי ו/או למראית עין. כן עתרו למחיקת הערת האזהרה הרשומה לזכותו של משיב מס' 4 ולהצהיר כי המבקשים 1-3 ואדוארד אבייב אינם חייבים סכום כלשהו למשיב 4.

            כן התייחסה תביעת המבקשים לשתי דירות נוספות:

            התבקשה הכרזה לפיה המבקש 4 (להלן: "נתנאל") הינו בעל הזכויות הקנייניות הבלעדיות בדירת מגורים ברחוב XXX ב XXX(להלן: "דירת גוטמן") וכי הסכם המכר מיום 23.12.09 בין נתנאל לבין המשיב 3 (להלן: "פנחסוב") בטל מאותם טעמים שנזכרו קודם לכן.

            עוד התבקשה הכרזה כי לפיה המבקשת 5 (להלן: "לריסה") ואיליה אבייב הינם בעלי הזכויות הקנייניות הבלעדיות בדירת מגורים ברחוב XXX בXXX (להלן: "דירת XXX") וכי הסכם המכר שנחתם בינם לבין בני הזוג קטנוב בחודש פברואר 2010 בטל אף הוא מהטעמים שנזכרו לעיל.

            יצוין כי סעד אחרון זה בקשר לדירת יוספטל נמחק בהחלטה מיום 14.6.12, שכן בני הזוג קטנוב להם נמכרה דירת XXX לא צורפו כנתבעים באותה תביעה, וחרף החלטות בית המשפט שדרשו ואיפשרו הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה באמצעות צירוף בני הזוג קטנוב כנתבעים נוספים, לא נעשה הדבר.

            בבסיס אותה תביעה עמדו טענות המבקשים והתובעים הנוספים כי מכר הדירות נשוא התביעה נעשה באילוץ ובכפיה ותוך ניצול, עושק וסחיטה על ידי אחד בשם אדוארד פנחסוב, לצורך פירעון חוב בלתי חוקי כתוצאה מהלוואות בריבית קצוצה שניתנו להם על ידו, וכי חוזי המכר שנחתמו בקשר לדירות היו חוזי מכר פיקטיביים, לפיהם נמכרו שלוש הדירות של משפחת אבייב המורחבת, לבני משפחתו המורחבת של אדוארד פנחסוב, כשלא שולמה תמורה בפועל, אלא תמורת המכר נוכתה מהחוב שיוחס לאבייב.

            טענות אלה נטענו גם על ידי המבקשים 1-3 ואדוארד אבייב בכתב ההגנה שהוגש בת"א 22601-08-10.

6.         בבקשות הנוכחיות טענו המבקשים כי דבר קיומה של ההחלטה מיום 16.7.12 נודע להם לראשונה ביום 26.11.12, לאחר שפנו לבא כוחם הנוכחי, עו"ד רפאלוב, וזה ערך בירור בתיק. המבקשים טענו כי גילו שההחלטה ניתנה בשל פעולות אותן לא ביצע בא כוחם הקודם, בניגוד להסכמתם ובניגוד להתחייבויות בא הכוח כלפיהם, וכי כתבי הטענות נמחקו על לא עוול בכפם, כשהדבר מסב להם נזקים עצומים. המבקשים טענו כי אינם יודעים מה הסיבה למחדליו של בא כוחם הקודם. כן טענו המבקשים כי סיכויי תביעתם והגנתם טובים מאד.